מלון דריסקו שבדרום תלביב הוא אחת הפנינות הארכיטקטוניות שנותרו מההיסטוריה של העיר (1866), מאכלס בלובי הכניסה שלו כיום את מסעדת ג’ורג’ וג’ון המנוהלת על ידי השף תומר טל, שעבד בעברו עם השפים חיים כהן ויונתן רושפלד. האג’נדה המוצהרת הנה “מנות בהשראת ישראל המודרנית, יחד עם השפעות ים תיכוניות רחבות“, הגדרה מעט רחבה מכדי להבין ממנה את הצפוי.
הגענו בשעת צהריים ולצערנו רק תפריט העסקית זמין בשעות הללו לסועדים, תפריט מצומצם יחסית שלא תמיד מאפשר לתהות עד הסוף על קנקנו של שף. שבע מנות ראשונות, שמונה אפשרויות לעיקרית, העסקה כוללת ראשונה ועיקרית במחיר העיקרית (98-175 ש”ח ללא קינוח ושתיה).
הישיבה בחלל גדול, נעים ומעוטר בניחוח היסטוריית הבניין, שירות מהיר וקשוב, הזמנו יין רוזה ושיגרנו את המלצר עם הזמנת האוכל להוציא בון למטבח.
שתי לגימות מהיין הצונן והמנות הראשונות לא איחרו לבוא,
קולורבי צלוי על מלח ופחם, בשמן עירית, גבינת פטה סלוניקי, תבלין דואה ועלי זעתר | יופי של מנה, קולורבי אפוי נכון שיש בו טעמי עשן צלייה וקראנץ’ של פרי, השילוב עם גבינת הצאן האיכותית נכון, מרענן, אהבנו.
סשימי של דג אינטיאס, בסחוג ביתי ועגבניות סחוטות | מנה מושלמת לקייץ ישראלי, הדג טרי, התוספות הונחו עליו ממש לפני הגשה והדג טרם הספיק להכבש וטוב שכך. המונח סחוג מטעה כי הרוטב הירקרק כלל לא היה חריף אבל טעים אש, שחלות העגבניה הוסיפו את החמצמצות הקייצית האופיינית וזללנו את המנה הזו בשקיקה.
שתי הראשונות היו מעולות ועוררו ציפיות גבוהות להמשך. העובדה שעל שתי המנות פוזרו בנדיבות אותם עלי זעתר, הוא אות לבאות, יש כאן חזרה על מוטיבים דומיננטיים במנות שונות וחבל.
המתנה סבירה ושתי העיקריות מוגשות לנו,
לוקוס צלוי בקראסט של עשבי תיבול, עם קישואים, שום, צ’ילי, נענע ויוגורט (175 שקל) | אכזבה רבתי, מנה קטנה של דג במחיר הכי גדול בתפריט, אבל האכזבה האמיתית נתגלתה כשטעמנו, הדג יבש לחלוטין, חוסר תשומת לב במטבח והרגו את מלך הים. המנה הוחזרה.
זוגתי שהזמינה את המנה התלבטה, והמלצרית הודיעה שהשף רוצה לפצות אותנו ומציע במחיר זהה דג לוקוס שלם צלוי עם ירקות שהוא אישית יטפל בו במטבח, זרמנו | התקבלה מנה של דג לוקוס בגודל אישי צלוי בשלמותו לצד שלל ירקות בדגש על קישואים. הפעם הדג היה עשוי כהלכה, מנה טעימה וראויה, אבל זו מנה פשוטה של דג בתנור עם ירקות שאפשר היה לצפות לקבל אצל בני הדייג ביפו ולא במסעדת שף, במסעדת שף אתה מצפה לערך מוסף קולינרי, לטאץ’ אחר, לקומבינציות, לרוטב, לטכניקה, ליצירתיות, מנה טובה אבל לא בשבילה הגעתי לכאן. מעבר לכך עניין החזרה על מרכיבים במנות שונות, שוב קישואים בחיתוך גס בשתי מנות הדג. הערה נוספת לגבי המנה הזו היא שהיא היתה חריפה, אבל ממש חריפה, ודבר וחצי דבר לא נאמר לנו אודות החריפות בשלב ההזמנה, תקלת מלצרות בסיסית. לנו החריפות הסתדרה, אולם מי שרגיש לחריפות ללא ספק היה מחזיר אותה.
אני הזמנתי את מנת השוס של הארוחה, לחי עגל שבושלה לילה בתנור אבן, על קרם עגבניות מעושנות, ציר עגל, תרד ואספרגוס | הבשר היה מטורף לא פחות, נימוח ועסיסי למות, הרוטב היה עוצמתי ומותאם לבשר, הגשה יפה ותוספות נחמדות, מנת דגל ללא ספק וכך גם שמענו לאחר מעשה משיחה עם השף. שווה לבוא לכאן בשביל המנה הזו! אישית אני מאד אוהב מנות קדירה של בישול ממושך, הדבר הכי לא מתאים בקיץ הישראלי, אבל למי איכפת כשיש מזגן ואתה כל כך נהנה.
הערה מתחייבת היא העדר מוחלט של פחממות בארוחה, אנחנו לא בדיאטה דלת פחממות אז מדוע.
המטבח החליט לפנק אותנו בשתיה חמה וקינוח. קיבלנו מילפיי מפורק של תאנים מקורמלות וקרם פטיסייר | מנה מרהיבה בניראות שלה, טעימה מאד. אישית, הייתי מעדיף את התאנים מקורמלות בחמאה מאשר צרובות בלהבה כשטעם החריכה משתלט.
סיכום | יצאנו ברגשות מעורבים, סהכ נהננו מהארוחה, אולם פגשנו בחוסר יציבות באיכות המנות, יש טובות ואף מעולות, ויש שאינן מוצלחות. משהו באג’נדה כאן לא סגור להתרשמותי, מרכיבים חוזרים במנות, ביצוע לא אחיד, ומאידך מצאתי כאן מנה שלגמרי שווה לבוא לכאן רק עבורה.
המסקנה שלנו היתה ששווה לבוא לכאן לארוחת ערב כדי להחשף לתפריט המלא שלא חווינו. אני משוכנע שלמרות שחווינו ארוחה עסקית של צהריים בלבד, יש מה לשפר מהחוויה האישית שלנו. מסעדה טובה צריכה לתת תמורה טובה גם בעיסקית צהריים.
שילמנו 392 ש”ח כולל שתיה ויין לפני שירות.
—
מסעדת ג’ורג’ וג’ון, רחוב אוארבך 6 תל אביב.
הרבה פרסום אבל קיבלתי מעט תמורה ששונה מאד מצילומי המנות. בקיצור – מאכזב.