לפעמים קורה הרגע הזה שאתה כל כך מתפעל ממשהו, מוקסם, מהופנט ושבוי בקסמו.. ששכחת לבדוק כמה עולה כשמיהרת להזמין 🙂 וכך נתוודענו לחווית האקסטרים של שבוע טיול קולינרי ברחבי חבל בריטני שבמערב צרפת, הפרטים מיד..
על קו חוף האטלנטיק הצרפתי בגבול שבין חבל נורמנדי לבריטני ניצב בגאון חצי האי Mont Saint Michel כפנינת תיירות מדהימה וכנקודה השנייה בגודלה בצרפת בהיקף התיירים המבקרים בה לאחר מגדל אייפל. ללא ספק מקום ייחודי שסיפור הגאות והשפל לצד המראה יוצא הדופן של ההר והכנסיה בלב ים הפכו אותו למוקד עלייה לרגל ולמקום צפוף עד כדי להתפקע לתייר באזור. המקום קטן וכתיירותי להתפקע אתה לא ממש מצפה לאטרקציות קולינריות אלא יותר חושש ממלכודות תיירים, ובכל זאת תרתי וחיפשתי וראיתי ביותר מבלוג אחד את דבר קיומה של מסעדת La Mere Poulard כאייקון היסטורי של המקום, נקודה קולינרית שידעה גדולי עולם ושיש בה משהו מעניין הקשור בחביתה יוצאת דופן. סימנתי במפה וזכרתי לבקר.
למסעדה אתה נכנס דרך מעבר שבו האטרציה פועלת, גריל פחמים ענק שבו מתבשלות החביתות. אתה נעצר נדהם מהמראה ומצטרף לכמה עשרות מבקרים שפשוט עומדים שם פעורי פה מביטים בתהליך הכל כך ייחודי הזה.
בסגנון המזכיר את מתכון ה”סופלה אומלט” הקלאסי עסקינן בתערובת ביצים ושמנת המוקצפת ארוכות במטרף ידני, התערובת התפוחה מאאאד נוצקת למחבת ברזל ייחודית ומיטגנת על מצע חמאה בתוך גריל עצים, בתחילה קרוב לאש לצריבה ראשונית ולאחר מכן באמצעות מדרגות ועזרים מחבתות הברזל בעלות הידיות הארוכות הללו מורמות למרחק מהאש על מנת לאפשר אפייה איטית ואפקטיבית של החביתות בחום נמוך. אתה מביט מהופנט מהחיזיון וסקרן מאד איך מרגיש בפה הדבר המיוחד הזה, זו ההתמחות של המקום מזה 130 שנה!!
קירות המסעדה מרוצפות בתמונות של גדולי עולם שאכלו במסעדה הזו לאורך דרכה, פוליטיקאים, אמנים וידוענים מכל הסוגים, מכל הזמנים ומכל קצוות תבל, החל ממרגרט תאצ’ר, וודי אלן ומוכרים רבים אחרים.
אתה מתיישב, מקבל תפריט, תפריט שיש בו שלל גדול של מאכלים, מנות ראשונות, עיקריות ואחרונות, אבל אתה שוכח ורואה רק מקטע אחד בתפריט, זה של החביתות, כי אתה מהופנט ושום דבר אחר לא מעניין אותך כרגע, אתה חייב להבין איך הדבר המטורף הזה מרגיש בפה. גם המחיר שקוף וכלל אינך רואה אותו, אתה רק מדמיין את המפלצת החלבונית הזו בפיך והשאר לא משנה.
בחרנו חביתה אחת עם צדפות קוקי סאן ז’אק צלויות וחביתה שניה עם בייקון ותפוחי אדמה צלויים.
אז מה בצלחת.. אכן סוג של סופלה אומלט, מרשים מאד בגודלו ובמראהו, תפוח מאאאאד, עד כדי כך תפוח שאומר שלטעמנו תפוח מדי! כלומר אתה ממש חש שאתה אוכל אוויר יותר מאוכל, תחושה של קצף בפה ולא חביתה, כמעט ואין מוצק בפה, ללא ספק תחושה שונה ומיוחדת אבל חסרה לטעמי. ללא ספק טכניקת הההכנה מיוחדת ומקנה ניחוח מעושן של עצי מדורה שנלווה לאומלט. התוספות מוגשות בצד, במקרה של הבייקון הוגש משהו הדומה לחמון קר ולא ביקון ולא קשור בשום צורה לחביתה, בשר קר נוקשה מלוח ולא טעים שלא ממש ניתן לשלב אותו במנה, צירוף שגוי ולא נכון. במקרה השני מנה חמה של קוקי סאן ז’אק שנצרבו על פלנצ’ה ובושלו בשמנת עם הרבה כשרה, טעים וניתן לשילוב בחביתה, אולם מעשית אם תעשה זאת תפרק את החביתה שכולה אוויר, סביר להניח שזה הרעיון להגשת התוספת בנפרד.
שורה תחתונה, החביתה בעלת טעם ייחודי וחביב, מרקם קצפי שמרגיש 90% אוויר שלא אהבנו, התוספות לא התחברו בשום צורה לחביתה. מבחינתי הרעיון מרתק אבל לביצוע לא התחברנו.
סיכום | מאד מיוחד, מאד שונה, אבל לא אהבנו את תחושת הקצף בפה במקום אוכל, סוג של לאכול אוויר עדין ושמימי. התוספות לא התחברו ותוספת “הבייקון” היתה לא מתאימה לחלוטין.
ואז הגענו לפאנץ’.. 34 אירו לחביתה עם בייקון, 38 אירו לחביתה עם סאן ז’אק, צלחת חביתה ממוצעת עולה כאן מעל 150 שקלים!! פרט קטן שלא ראיתי כשמיהרתי להזמין בהתלהבות. אני בתחושה שזו לחלוטין החביתה היקרה ביותר בעולם כולו.
חוויית אסקטרים, חובה לבוא ולצפות בתהליך ההכנה הפתוח לקהל למבקרים בהר, להכנס ולהזמין חביתות רק למי שחש חובה להתנסות בלבד. ונודה על האמת, למעט טארט טאטן שלא עפנו עליו יש כאן תפריט עשיר שלא ניסיתי, אולי שם נחבאת הפואנטה, בסופו של דבר משהו הביא לכאן את סלבז מכל העולם.
בהחלט מפתח את הדימיון
🙂
אכן צודק!
בבקורינו האחרון בחבל נורמנדי.
ראינו את המסעדה היה תור אנשים ארוך בחוץ. כמובן הסתקרנו נגשנו לראות.
אומרים שהסבלנות משתלמת במקרה זה הסקרנות השתלמה.לא היינו רעבים אבל המראה והריח נשאבנו פנימה 😋כל בייס תענוג.
המלצה מעולה תודה😊
🙂